עמדתי בחלון המטבח שלי ועקבתי אחרי
מכוניתו של א"א, שפנתה שמאלה בִּקְצה הרחוב הצפון תל-אביבי שבו אני מתגוררת.
הצתתי ג'וינט והשקפתי מערבה, בְּעיגול אדמוני שנבלע מאחורי מלבן אפור, בְּכתוּמים שנמזגו
אל כָּחול שהלך והעמיק.
שדרות נורדאו אִפשרו לְבְּריזה מן הים לנשוב דרכן, לאורכן, לחצות את אבן גבירול,
להסתנן לרחוב חוֹני המְעֲגֶל ולהגיע עד אליי, אל הקודקוד המזרחי של הפרספקטיבה הזאת,
שם אני עומדת כמעט שלושים שנה.
כבר עשר שנים שזה החלון במטבח שלי, אבל לפני כן זה היה החלון במטבח של אמא שלי,
שרכשה את הדירה המצוינת הזאת אחרי גירושיה המאוחרים מדי מאבא שלי. היא חיתה כאן
את השנים הכי טובות שלה, ונפטרה צעירה מדי מסרטן שהתגלה מאוחר מדי.
אחרי שבמשך שנתיים הושכרה הדירה לרווק צעיר ועשיר, ואחרי שהוא התחתן
ואני התגרשתי, עברתי, עם ילדיי, לגור כאן, "בבית של סבתא."
שדרות נורדאו אִפשרו לְבְּריזה מן הים לנשוב דרכן, לאורכן, לחצות את אבן גבירול,
להסתנן לרחוב חוֹני המְעֲגֶל ולהגיע עד אליי, אל הקודקוד המזרחי של הפרספקטיבה הזאת,
שם אני עומדת כמעט שלושים שנה.
כבר עשר שנים שזה החלון במטבח שלי, אבל לפני כן זה היה החלון במטבח של אמא שלי,
שרכשה את הדירה המצוינת הזאת אחרי גירושיה המאוחרים מדי מאבא שלי. היא חיתה כאן
את השנים הכי טובות שלה, ונפטרה צעירה מדי מסרטן שהתגלה מאוחר מדי.
אחרי שבמשך שנתיים הושכרה הדירה לרווק צעיר ועשיר, ואחרי שהוא התחתן
ואני התגרשתי, עברתי, עם ילדיי, לגור כאן, "בבית של סבתא."
השמיים כבר היו כחול-אינדיגוֹ, תאורת הרחוב הודלקה. את מחצית
הסיגריה המגולגלת
שבין אצבעותיי השכבתי בְּרוֹך על גדות המאפרה, שתחכה לי שם,
שבין אצבעותיי השכבתי בְּרוֹך על גדות המאפרה, שתחכה לי שם,
ושלפתי מסלסילת המיחזור הביתית את העיתון
של סוף השבוע. היה נדמה לי שכאשר עלעלתי בו קודם, לפני שהשלכתי אותו, ראיתי שם
משהו, שמשום מה חשתי מין צורך דחוף לראות אותו שוב.
לא היה לי מושג מה אני מחפשת, אבל פרשתי את העיתון על שולחן האוכל ודפדפתי בו לאט.
סקרתי ביסודיות את הדפים, בזה אחר זה, ואז בתחתית אחד העמודים, כמו צילום תקריב של
מטרה בכלי נשק מתוחכם, הוא הביט בי מתוך תמונת פספורט קטנה, שהתנוססה מעל שמו ותוארו.
לא היה לי מושג מה אני מחפשת, אבל פרשתי את העיתון על שולחן האוכל ודפדפתי בו לאט.
סקרתי ביסודיות את הדפים, בזה אחר זה, ואז בתחתית אחד העמודים, כמו צילום תקריב של
מטרה בכלי נשק מתוחכם, הוא הביט בי מתוך תמונת פספורט קטנה, שהתנוססה מעל שמו ותוארו.
"כבר פרופסור, האפס הזה,"
חשבתי, וקרסתי על הכסא שלי.
כל הביטויים השחוקים לתיאור תופעות פיזיולוגיות של הלם או חרדה ראויים לתיאור התחושות
ששטפו את גופי: נשימתי נעתקה, כלוב צלעותיי התהדק סביב החלל הקפוא שמִלא את בית החזה שלי ובהלה לבטח ניכרה גם בפניי. אין ספק שנראיתי כאילו משהו לא לגמרי בסדר איתי.
"מלבד הקמטים שהעמיקו והשפתיים שדהו, לא הרבה השתנה בּפָּנים
האלה," רכנתי מעל התמונה.
"אם הייתי רואה אותו מולי ברחוב, בַּתור
לאיזו קוּפּה, בְּמסדרון בַּאוניברסיטה, הייתי מזהה אותו מייד," חשבתי.
"מזל שזה לא קרה מעולם, אם כך אני מגיבה למראה תמונה קטנה ומטושטשת
בעיתון," לבי הלם,
ולא מהתרגשות. מפחד.
ולא מהתרגשות. מפחד.
עיינתי שוב בכתבה, שקודם רק רפרפתי בה, בלי להבחין בתמונתו, והתיישבתי מול
מסך המחשב.
הקלדתי את שמו. פניו מילאו את הצג שלי.
הרחקתי את כיסאי המתגלגל, החלקתי
עליו כך שראשי ייתמך במשענתו, והמשכתי להסתכל
על הפרצוף שמולי, על הלסתות הרחבות, על עצמות הלחיים הבולטות, על השפתיים המעט
מחייכות בפה סגור, על האף הבשרני ועל עיני החולדה הקטנות והפיקחיות.
על הפרצוף שמולי, על הלסתות הרחבות, על עצמות הלחיים הבולטות, על השפתיים המעט
מחייכות בפה סגור, על האף הבשרני ועל עיני החולדה הקטנות והפיקחיות.
"רוֹטוַוילֶר," פסקתי. זו החיה שהוא נראה לי הכי דומה לה.
"הוא צריך להיות בן ששים וחמש פלוס מינוס," חישבתי, "נראה
לא רע," הערכתי,
"לא מקריח, לא צובע, מסוּפַּר בקפידה, כותונת אפורה נטולת עניבה," הבחנתי.
קמתי על רגליי ונעמדתי שוב בחלוני. הצתתי עוד ג'וינט.
"לא מקריח, לא צובע, מסוּפַּר בקפידה, כותונת אפורה נטולת עניבה," הבחנתי.
קמתי על רגליי ונעמדתי שוב בחלוני. הצתתי עוד ג'וינט.
אחרי שתי שאיפות ידעתי מה אני הולכת לעשות עכשיו, וכעבור חמש דקות יצאתי מהבית.
נחושה להגיע ליעד.
בפנקס פניתי לרמז,
"למה
הגעתי לכאן? זה לא היה פה," לפתי את הכידון ובהיתי בדלת הכניסה לבניין
המגורים.
"כאן,
בקומה ראשונה, נפגשנו במשך השנה הראשונה, לפני שנסע," נזכרתי,
פרופסור שוֹר וסמטת רחוב אפשטיין, שמסתיימת בְּפִּנקס, אותו
חציתי מול הרחוב שלי.
קשרתי
את אופניי, עליתי הביתה, עישנתי את שארית הג'וינט שחיכה לי והשתרעתי על הספה בסלון. הבטתי בשמיים מבעד לחלונות הגדולים. עצמתי את עיניי. תמונות התחלפו זו בזו. מיזַנסצנות קמו לתחייה.