קִראוּ! - זה מה שיש לי להגיד על הספר היפהפה הזה, שכתבה ממציאת
המוּמִינִים.
חוץ מהשיר הפותח והסוגר של הסדרה
המצוירת בטלוויזיה, שילדיי, בקטנותם, הואילו
לצפות בה בזמן שישנתי את
הסיאסטה שלי, אני לא ממש מכירה את המוּמינים, שתמיד
חיבבתי, וגם את העוּבדה שיצרה אותם
אשה.
עם הספר הזה, למבוגרים, שדנה כספי
תרגמה מאוד יפה משוודית וגם הוסיפה לו אחרית דבר,
אפשר לבלות ביחד עם סבתא חכמה
ומעשנת, שמגלפת סירות ובעלי חיים מוזרים מקליפות עץ,
שמטפסת על סלעים ומהרהרת בציפורים "באופן
כללי".
סבתא ש"בין שרוול חולצתה, כובעה והסוּף הלבן ראתה משולש של
שמים, ים וחול,
משולש קטן ושלם."
סבתא, שסופיה נכדתה אומרת לה:
"את יודעת, לפעמים כשהכול טוב נדמה לי שמשעמם רֶצח."
"באמת?" אמרה סבתא והציתה סיגריה חדשה. זו הייתה
רק השנייה
לפני השעה שתיים-עשרה והיא תמיד השתדלה לעשן בחשאי,
כשזכרה.
השיחות בין השתיים, הים, השמיים, "יער הרפאים",
הסלעים והאיורים של טוּבֶה - קֶסֶם!
תודה שטיגליצה
השבמחקמה שעוד מבאס בתוכנה הזאת, שעליה המעבדה, שתוחלף, זה שאין לי מושג מי כותב לי...ובכל אופן, תודה גם. הרי אין למעבדה אלפי קוראים, כך שזו או זה בטוח מישהו שאני אוהבת... יופי לי!
מחקהולכת לקנות את זה, ושולחת אותך בדחיפות לקרוא את כל המומינים כולם. שני הקבצים היפים שתורגמו בשנים האחרונות, וגם "כוכב שביט מגיע לעמק המומינים" הנהדר. כל אחד מהספרים האלה הוא מופת של עיצוב דמויות ואהבת אדם.
השבמחקהיה לי אחד הספרקים הגדולים, בטח יש, לא מצאתי, אבל רושמת להשלים את החסר הזה. תודה!
השבמחק